המונח הפרעות קשב וריכוז מתייחס לקשת של קשיים כשהנפוצים בהם הם ADD, וADHD (עם רכיב ההיפראקטיביות).הקשיים האובייקטיבים הכלולים בהגדרת ההפרעה כוללים ליקויים ביכולת הקשב והריכוז, אי שקט ומוסחות (לעיתים עם רכיב היפראקטיבי\אימפולסיבי). הגורמים להפרעה מעוררים מחלוקת רבה בקרב חוקרים בתחום- במחקרים המשתמשים בהדמיות מתקדמות נראים שינויים מבניים, ביוכימיים ומטבולים במוחות ילדים. הסיבות יכולות להיות תורשתיות (לעיתים קרובות רואים העברה בין דורית של ההפרעה: תוך כדי אבחון הילד מגלים שגם להורה ישנם מאפיינים רבים אף אם לא אובחן) אך גם נרכשות. ההפרעה אינה עוברת עם השנים אבל כן יכולה לקבל ביטויים ומופעים שונים אצל האדם בגילאים השונים.
ילדים הסובלים מ- הפרעות קשב וריכוז נתקלים מגילאים צעירים בסביבות השגיות עם דמויות סמכותיות המשדרות להן שהם אינם בסדר, שעליהם להתיישר עם הקו, עם יתר הילדים, שהם מהווים מטרד וקושי לאחרים ולקבוצה כולה. ילדים רבים סוחבים על גבם תחושות וחוויות מורכבות של חוסר מסוגלות, תחושת כשלון מתמשך וקבוע, ערך עצמי נמוך, רצון להסתגר, קושי בשיתוף וביטוי רגשי, בדידות, ניכור, כעס וזעם כלפי עצמם והעולם ועוד- וכשאלה מצטברים הם פוגעים בבטחונו של הילד, בדימויו העצמי, במצב רוחו, ביכולתיו הלימודיות והחברתיות, ובהתפתחותו הרגשית והחברתית. ילדים יכולים לנקוט במספר תגובות ואסטרטגיות לא רצויות על מנת להתמודד עם קשיים אלו: חלקם יבחרו להמנע מסיטואציות ואתגרים שעלולים לייצר חוויית כשלון ודחייה. אחרים יבחרו להכחיש את הבעיה כאילו אינה קיימת כלל. יש שיהפכו לליצני הכיתה וייכסו על חוסר בטחונם בעשייה בולטת ומושכת תשומת לב, ועוד ועוד דרכים שונות ומגוונות להתמודדות עם הקושי.
ב- תרפיה במוסיקה יכול הילד להתנסות בחוויות מעצימות ומהנות. חוויות אלו שמות את הדגש על הבעה אחרת ושימוש בחוזקות אותן מגלה הילד במהלך התהליך. תחושת המסוגלות, מציאת הקצב האישי והישענות על משאבים פנימיים (כמו יצירתיות, ספונטניות, חשיבה מופשטת ועוד- שהוכחו כדומיננטים באוכלוסייה זו!)- מובילים לחוויית הצלחה, הנאה, השלמה ושיפור איכות החיים.
אם נניח בצד את סוגיית המענה התרופתי ( לרוב מומלץ ריטלין או אחד מנגזרותיו- באופן לקיחה ומינון הנקבעים תוך כדי מעקב רפואי נוירולוגי) שעולה לא אחת במסגרת הטיפול ב- הפרעות קשב וריכוז, כנראה ששילוב אנשי מקצוע מתחומים רבים הוכח כיעיל ביותר (רופאים, פסיכולוגים, אנשי חינוך, מטפלים פארא-רפואים), משמע מתן מענה בציר הביולוגי, הפסיכולוגי והחברתי.